החלטה בתיק רע"א 1077/12

1.        בעקבות חוות דעת שניתנה על-ידי מומחית מטעם בית המשפט, ביקשו המבקשים להתיר להם לתקן את כתב תביעתם ולצרף חוות דעת רפואית מטעמם כדי להתמודד עם האמור בחוות דעת המומחית. בקשתם נדחתה ומכאן בקשת רשות הערעור.

2.        מדובר בתביעת רשלנות רפואית שהגישו המבקשים עוד בשנת 2008. בתביעה נטען, כי המשיבה התרשלה בטיפול במבקש 1, יליד 1984, בהיותו בן 3 חודשים, וכתוצאה מרשלנות זו נגרמה לו נכות קשה. לכתב התביעה צרפו המבקשים חוות דעת בתחומי הנאונטולוגיה והנוירולוגיה (וכן חווות דעת נוספות בנושא הנכות). גם המשיבה הגישה חוות דעת של מומחים מטעמה בתחומים הנ"ל.

3.        ביום 26.10.2010 מינה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, את פרופ' סתוית אלון-שלו כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הגנטיקה, במטרה שתחווה דעתה האם המבקש 1 לוקה בתסמונת גנטית כלשהי והאם יש קשר בין התסמונת, ככל שהוא לוקה בה, לבין הפיגור השכלי ממנו הוא סובל. בתחילה ניתנה על-ידי המומחית חוות דעת שלא כללה אבחנה מדויקת. בהמשך, בתשובתה מיום 25.7.2011 לשאלות הבהרה, השיבה המומחית, כי קיימת אפשרות סבירה שהמבקש 1 סובל מתסמונת גנטית. נוכח תשובה זו הגישו המבקשים ביום 18.12.2011 בקשה להתיר להם לתקן את כתב תביעתם ולצרף לו חוות דעת של מומחה ברדיולוגיה אבחנתית ונאורורדיולוג (ד"ר אילן שלף).

4.        בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' שטמר) דחה את הבקשה. בהחלטה מיום 12.1.2012 נקבע, כי דין הבקשה להידחות על יסוד מספר נימוקים: מדובר בשלב מתקדם של ההליך לאחר שכבר נחקרו מומחי המבקשים ועדיהם, לבקשה לא צורף תצהיר, חוות הדעת אותה מבקשים לצרף מבוססת על בדיקות שנעשו מלפני כעשר שנים, האמור בחוות הדעת הנ"ל כלול גם בחוות הדעת של מומחי התובעים והטענה בדבר התסמונת הגנטית כמקור לנכות המבקש 1 נכללה כבר בחוות הדעת מטעם המשיבה וניתן היה להגיב עליה עוד בשלבים קודמים של ההליך. בית המשפט הוסיף, כי לא נגרם למבקשים עיוות דין, שכן הם רשאים לשלוח למומחית מטעם בית המשפט שאלות הבהרה ולהפנות אותה למימצאי הבדיקות עליהן מסתמך ד"ר שלף.

5.        בבקשה נטען, כי יש לאפשר למבקשים לתקן את תביעתם ולצרף את חוות דעתו של ד"ר שלף, על אף השלב המתקדם אליו הגיע ההליך. לטענתם, עמדת המומחית מטעם בית המשפט "יצרה מצב חדש", המחייב את המבקשים להתמודד עימו והדרך היחידה לעשות כן היא באמצעות חוות דעת של מומחה ברדיולוגיה. המבקשים טוענים כי התקיימו התנאים המצדיקים היעתרות לבקשתם להגיש חוות דעת נוספת, ולענין זה מפנים לרע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(3) 651 (1993).

6.        דין הבקשה להידחות מבלי לבקש תשובה.

7.        תחילה יצוין, כי מדובר בהחלטת ביניים הנוגעת לעניינים של סדרי דין ודיני ראיות המסורים בעיקרם לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא במקרים יוצאי דופן. בענייננו אף אין מדובר במצב בו לא הוגשו על-ידי המבקשים חוות דעת להוכחת ההתרשלות והנזק ואלמלא התיקון ברור שדין תביעתם נחרץ, כמו שהיה במקרה שנדון ברע"א 6098/92 הנ"ל, אליו היפנו המבקשים. כפי שציין בית משפט קמא, העניינים שמבקשים להוכיחם באמצעות חוות הדעת של ד"ר שלף (שלשם הגשתה מתבקש תיקון כתב התביעה, שהרי כשמדובר בחוות דעת של מומחה רפואי המסמך הוא חלק מכתב הטענות) נדונו גם בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה במקור. בנוסף, הטענה כי מדובר בנזק שמקורו בתסמונת גנטית ולא בטיפול שניתן על-ידי רופאי המשיבה, נכללה כבר בחוות הדעת שמטעם המשיבה ולא עלתה לראשונה על-ידי פרופ' שלו, המומחית מטעם בית המשפט, כך שניתן היה להגיב לטענה בשלבים מוקדמים יותר של ההליך.

8.        לא זו אף זו - המבקשים אינם מתמודדים בבקשתם (וגם לא בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי) עם הוראת תקנה 130(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). על-פי התקנה האמורה, כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, לא יוגשו חוות דעת מטעם בעלי הדין בנושא שנדון על-ידי המומחה האמור. ד"ר שלף אמנם מומחה בתחום רפואי השונה מתחום מומחיותה של פרופ' שלו, אך חוות דעתו נועדה להתמודד עם מסקנותיה של המומחית מטעם בית המשפט ושתי חוות הדעת מתייחסות לאותה הסוגיה, גם אם מנקודות מבט שונות.

           בית משפט זה עמד על תפקידה של התקנה הנ"ל בפסק הדין בע"א 8950/07 עיריית נצרת נ' כרדוש (לא פורסם, 24.11.2010, פסקה 6 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין), כדלהלן:

"במצב הרגיל, מוגשות לבית המשפט מספר חוות דעת של מומחים מטעם הצדדים, ועליו להכריע ביניהן. תקנה 130(ג) נועדה לצמצם את כמות חוות הדעת העומדות בפני השופט ולהותיר בידיו חוות דעת אחת של מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט, וזאת - כדי להקל על ההכרעה. התקנה נועדה לייעל את הליכי המשפט ולחסוך בזמן שיפוטי. הסדר דומה קיים בסעיף 6א בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שהוסף לחוק בשנת 1985, ואוסר על הבאת מומחה מטעם הצדדים, אלא 'ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו'".

           ראו גם החלטת השופט י' עמיתבבר"ע (חי') 1912/07 קופרמן נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (לא פורסם, 15.10.2007). השופט י' עמית עמד על כך גם בהחלטתו בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף (לא פורסם, 5.12.2006), (להלן: חישולי כרמל):

"משהגישו הצדדים את חוות הדעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סדר הדברים הוא, שמומחה בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחה מטעם הצדדים, ולא היפך, כפי שעולה מתקנה 132, שאם לא כן, אין לדבר סוף" (פסקה 14).

           משהסכימו המבקשים למינוי פרופ' שלו, יש בכך, ככלל, כדי לחסום דרכם מהבאת חוות דעת מטעמם בנושאים שהמומחית התייחסה אליהם בחוות דעתה. כאמור, למבקשים הזכות לשאול את פרופ' שלו שאלות הבהרה ולחקרה, ובמסגרת זו להפנותה לאמור במסמכים רפואיים שונים, כמו גם לחוות דעת המומחים מטעמם. ואולם, בהתחשב באמור לעיל ובשלב המתקדם מאד אליו הגיע המשפט, אין מקום לאפשר עתה פתיחה של סבב מחודש של חוות דעת. בין היתר למניעת מצב כזה הוסכם על מינוי המומחה מטעם בית המשפט.

           ואם ייאמר - מה שהמבקשים לא אמרו - שמכוח הוראת תקנה 136 לתקנות קמה למבקשים הזכות לתקן את כתב תביעתם לאחר שהוגשה חוות דעתה של פרופ' שלו, אשיב לכך מספר תשובות: ראשית, לא רק שהמבקשים לא טענו זאת, הם גם ראו צורך בהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ולא טענו לזכות לתקנו מבלי שיהא צורך ליטול רשות לשם כך; שנית, המועד הקבוע בתקנה 136 חלף זה מכבר; שלישית, יש דעה שהזכות לתקן את כתב הטענות לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה מוגבלת להתאמת כתב הטענות לאמור בחוות הדעת ולא ברור אם התיקון יכול וייעשה בניגוד לחוות הדעת ("יש להתאים את הראיה לטענה" בלשון השופט י' עמית בפרשת חישולי כרמל, ואולי נכון יותר: "להתאים את הטענה לראיה". עוד ראו: החלטת הנשיאה ב' גילאורבבש"א (חי') פישר-לינצקי נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 4.10.2006)); רביעית, בפרשת חישולי כרמל נקבע כי הוראת תקנה 136 אינה קורעת פתח שבעדו ניתן להגיש חוות דעת נוספת בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. במקום אחר נפסק, כי: "הזכות לתקן כתב טענות הקבועה בתקנה 136 אינה כוללת את הזכות להגיש חוות דעת מומחה נוספת או לתקן חוות דעת קיימת" (החלטת השופטת א' אפעל-גבאיבבש"א (י-ם) נאצר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.2.2008)). החלטות אלה מקובלות גם עלי מהטעמים שפורטו בהן. לכך אוסיף, כי אפשרות זו, להגשת חוות דעת נוספת לאחר חוות דעתו של המומחה שמטעם בית המשפט, חסומה לכאורה גם על-ידי הוראת תקנה 30(ג)(1) לתקנות שהוזכרה לעיל.

9.        כאמור, בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה וצירופה של חוות הדעת של ד"ר שלף לכתב התביעה אינה נסמכת על הוראות תקנה 136. במקרה כזה היה עליהם לצרף תצהיר לבקשה ולפרט בו מדוע עלה הצורך בחוות דעת זו רק עתה, מה גם שאפילו ממועד קבלת תשובות פרופ' שלו לשאלות ההבהרה חלפו כבר מספר חודשים. תצהיר כאמור לא צורף ויש לכך משמעות. אכן, יתכנו מקרים, חריגים ויוצאי דופן, שבהם יתיר בית המשפט לבעלי דין להגיש חוות דעת נוספת בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אך אז יש חשיבות לתמוך את הבקשה בתצהיר, שתפקידו, בין היתר, להניח את הדעת שאין מדובר במחדל דיוני (פסקה 14 להחלטה בפרשת חישולי כרמל).

10.      ללא קשר לאמור לעיל בנוגע לגופם של דברים, כידוע, ככלל, זמנו של הערעור על מכלול ההחלטות הניתנות במהלך הדיון הוא לאחר סיום בירור התובענה ומתן פסק הדין, שההחלטות האמורות "נבלעות" בו, במסגרת ערעור על אותו פסק דין. סטייה מעקרון זה מיוחדת למקרים יוצאי דופן, ובראשם כשאי ההתערבות המיידית תיצור מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין. כך גם במקרה דנן. יש לאפשר את סיום בירור התובענה, שכן יתכן כי בסופו של יום יתברר למבקשים כי גם ללא צירוף חוות הדעת של ד"ר שלף תתקבלנה טענותיהם לגופן. היה ולא יהיה כך, ניתן יהיה להעלות את ההשגה על ההחלטה מיום 12.1.2012 במסגרת הערעור על פסק הדין, וערכאת הערעור תדון בסוגיה, תוך ראיית המכלול כולו.

11.      נוכח האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור. משלא התבקשה תשובה - אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ו' בתמוז התשע"ב (‏26.6.2012).